תיעוד ראשון: שימפנזה ואורנגאוטן, שחיינים אמיצים

יונקים יבשתיים רבים, ובהם כמה מיני קופים שאינם קופי אדם, שוחים בלי בעיות מיוחדות. אך משפחת ההומינידיים, או קופי האדם – עמה נמנה גם האדם – היא סיפור אחר לגמרי: אם תזרקו קוף אדם למים, לא בטוח שהוא ייצא מזה בשלום. בגני חיות משתמשים בתעלות מים כדי לגדר שטחי מחיה של קופי אדם, ולא אחת יש דיווחים על טביעות, אפילו במים רדודים. אך האם הם באמת לא מסוגלים לשחות? ומדוע אבדה להם היכולת המולדת לעשות זאת?

כמו קוף במים (צילום: מתוך הווידאו של רנטו וקרול)

מעתה אמרו: כמו קוף במים (צילום: מתוך הווידאו של רנטו וניקול בנדר)

החוקרים הדרום-אפריקאים רנטו וניקול בנדר מציגים לראשונה, בכתב העת American Journal of Physical Anthropology, תיעוד מסודר ומצולם של כושר שחייה שהתפתח אצל שני קופי אדם החיים בשבי. השניים הם קופר השימפנזה, המתגורר בבית פרטי במדינת מיזורי, וסורייה, אורנגאוטן שחי בגן חיות בדרום קרוליינה.

קופר החל לטבול בבריכה כחלק ממשחק עם בני ביתו. כשהחוקרים באו לצפות בו, הוא לא ידע לשחות, אלא עמד בבריכה והחזיק את ראשו מעל המים. הוא גם נהג לצלול בעודו מכסה את עיניו ואת פיו בידו. הצלילה הארוכה ביותר שתיעדו החוקרים ארכה 15 שניות. בעת תצפית זו, נמתחו על פני המים שני חבלים – לאורך הבריכה, מהחלק הרדוד ועד החלק העמוק. קופר החל מיד לחקור את החבלים ונאחז בהם בעת שצלל.

בשלב הראשון, קופר עמד בבריכה עם הראש מעל המים (צילומי וידאו: רנטו וניקול בנדר)

לאחר שהחוקרים עזבו, למד קופר לשחות למרחק 2-3 מטרים. הוא החזיק את ראשו מעל המים, חתר בידיו לסירוגין ובעט בשתי רגליו בו-זמנית, באופן המזכיר שחיית חזה. בעליו צילמו אותו שוחה, אולם לצערם של החוקרים, דווקא כשהם שבו לביקור נוסף, קופר לא הדגים את היכולת החדשה שרכש.

אחר כך שחה למרחק 2-3 מטרים כמו בוס

סורייה האורנגאוטן למד לשחות בהדרכת המטפלים שלו. בעת התצפית, הוא היה מסוגל לשחות למרחק של 2-4 מטרים; הניע את זרועותיו קדימה ואחורה לסירוגין, וכך גם את רגליו. סורייה אף שחה כשראשו שקוע במים, פקח את עיניו בעת הצלילה והצליח לתפוס חפצים שנחו על הקרקעית בחלק הרדוד של הבריכה. בהמשך החל סורייה לשחות למרחק של שישה ואף 12 מטרים ושיפר מאוד את הטכניקה שלו.

http://youtu.be/DI9wgv9X620

סורייה שוחה עם עיניים פקוחות, שזה יותר ממה שחלק מאתנו יודעים לעשות

בנוסף לדיווח על הקופים השחיינים, מציעים החוקרים הסבר אבולוציוני לאיבוד יכולת השחייה המולדת אצל הומינידיים: אפשר שהיא אבדה כאשר האב הקדום שלנו הסתגל לחיים על עצים ונתקל פחות ופחות בגופי מים. כושר השחייה הפסיק להיות קריטי להישרדות, וה"לחץ" האבולוציוני לשמר אותו פשוט התפוגג. עוד הם כותבים כי התנועה האופיינית לחיות ששוחות באופן אינסטינקטיבי, "שחיית כלב", מקושרת להליכה על ארבע, וייתכן שהמעבר לתנועה על עצים שיבש את התבנית התנועתית הזאת. בד בבד, החל האב הקדום שכבר לא שחה מי יודע מה, להתרחק מגופי מים ופיתח שיטות חלופיות לצליחת נחלים ולהיחלצות מטביעה בלתי צפויה (כמו היאחזות בענפי העצים שממעל).

עוד חדשות מסעירות על חיות:

תגלית היסטורית: מין חדש של טורף – האולינגיטו
מה טווסות רוצות? נוצות הטווס מנקודת מבט נשית
האם גמלים הם המקור לווירוס הקטלני?

מה דעתכם?